|
בעוד אנשים רבים במצב הנוכחי מעדיפים להישאר בבית תחת
השמיכות, יש ישראלים אחדים שיוצאים ו"נחשפים" לזה.
אולי בגלל מחסור בחדשות נעימות אחרות, חוף הנודיסטים הרשמי
הראשון, שנוסד לפני שנתיים, מקבל לאחרונה חשיפה יתרה
בתקשורת. הרי כמה מהעובדות העירומות:
לנודיסטים יש רצועת חוף קטנה בחלק הצפוני של ים המלח,
בסמוך לפארק המים אטרקציה של קלי"ה. ההלצה בין אלה שפוקדים
אותו היא שמנקודת מבט בטחונית הם חוששים מהנסיעה לשם אבל
מרגע שהם על החוף אין שום מקום לדאגה.
"אין שום סיכוי שמחבל מתאבד יוכל להסתיר משהו," מתבדחת ענת
ענבר, יושבת ראש העמותה הישראלית לנטוריזם.
הנודיסטים המקומיים מעדיפים להיקרא נטוריסטים, לדברי ענבר,
כדי להימנע מהדימוי של אמריקה בשנות השישים הפרועות. האמת
(העירומה) היא, שנטוריסטים לא מצדדים בסקס פרוע או החלפת
נשים. למעשה, הם נשמעים כמו חבורה שמרנית למדי. המפגשים
הגדולים יותר כוללים כשבעים עד מאה אנשים, רובם בני למעלה
מארבעים והמבוגר בהם בן שמונים. קטינים יכולים לבוא רק
בלוויית הוריהם.
אז מה נכנס להם תחת העור? "זה קשור לחזרה לטבע ולעולם
הטבעי ולהיות מה שהננו באמת." אומרת ענבר, "כשאת פושטת
בגדים את משירה את סמלי הסטטוס של האורבניזציה."
הם נפגשים בסופי שבוע, בבריכה מקורה בחורף או לחוף ים
בקיץ. יש פיקניקים וקומזיצים, קמפינג ומשחקי כדורעף.
התלבושת הנדרשת לכל הפעילויות היא חליפת יום הולדת וקרם
הגנה בעל מקדם גבוה. המטרה היא להתרחק מהכל, באופן טבעי.
כמובן שהחברים דנים במצב הבטחוני, אבל ענבר אומרת שהרוחות
לא מתלהטות: "קשה מאד להיות אגרסיבית כשאת עירומה."
יש גם ויכוחים אודות אופי הנטוריזם" למשל, האם לקבל עירום
חלקי, שאידיאולוגים ותיקים מתנגדים לו.
חשופי העור באים בכל הצורות והגדלים. לתנועה הישראלית,
המשתייכת לפדרציה הנטוריסטית הבינלאומית, מחזיקה בהשקפות
דומות לתנועה האירופאית.
כדי להצטרף עליך למלא טופס באתר הרשת
(www.naturism.org.il) ולהיות מוכן להתפשט לחלוטין במפגש
הראשון שלך. זו הדרך לסנן את מחפשי הריגושים כי השורה
התחתונה היא זו: הנטוריסטים המקומיים הם סך הכל קבוצה של
חברים המסתדרים ביניהם היטב ומקבלים זה את זה - בדיוק כמו
שהם.
|
