|
הבה נודה בזה - עמוק בפנים, כולנו רוצים להשתובב
בעירום, חופשיים ממגבלות הנורמות החברתיות. קבוצת ישראלים
אחת הניחה את העכבות האלה מאחוריה. הם נפגשים בקיץ מדי
שבוע באתרי קמפינג, בריכות, בתים פרטיים וחופי ים.
העמותה הישראלית לנטוריזם היא ארגון ללא כוונת רווח
שייעודו העירום. זו אינה כת סודית, וניתן ליצור איתה קשר
באמצעות www.naturism.org.il.
"אנחנו קבוצה חברתית," אומרת יושבת ראש העמותה ענת ענבר.
"ההשתתפות גדלה מכמות של 30 בערך לפי שנתיים לממוצע של 150
כיום, למרות שהרבה פחות באים כשאנחנו נפגשים בחופי ים בגלל
המציצים."
לטובת העיתונות החוקרת, חשפתי את עצמי לתופעה בהשתתפות
באחד המפגשים של הקבוצה סביב בריכה שכורה ליד נתניה.
פרט להעדר הבגדים, ההתרחשות אינה יכולה להיראות נורמאלית
יותר: ילדים משתכשכים סביב הוריהם, משפחות עושות פיקניק,
מבוגרים יותר מדברים פוליטיקה על מיטות שיזוף.
חבורה של ברנשים שמיטב שנותיהם הרחק מאחוריהם חוגגים על
המדשאה, חולקים בדיחות גסות ובירות.
"אני בא למפגשים האלה מאז שהתחלנו להתארגן לפני שש או שבע
שנים," אומר אבי, 58, עובד חברת חשמל, בין שאיפות מהנרגילה
שלו. "הם היו מפגשים קטנים של גריאטריים בחוף פרטי ליד עין
גדי, אבל התפתחו לאירועים משפחתיים."
"אני בא בשביל תחושת החופש. אתה יכול להיות כאן עצמך – אין
מה להסתיר. זה כייף!"
"תראה פה אנשים מכל הסוגים - מפרופסורים עד שוטרים ועובדי
כפיים," מוסיף גבר שליבו טוב עליו וביקש להשתמש בכינוי
האינטרנט שלו בפורום העמותה, אפור-הזקן. "אתה לא רואה
באירועים האלה התנהגות מינית - זה נחשב לטאבו. הרוב כאן
גברים, וכמעט אין נשים יחידות. אשתי לעולם לא תשתתף!"
הם נתקלים בבעיות?
"אנחנו נתקלים בכל מיני מציצים ונודניקים, במיוחד כשאנחנו
הולכים לחופים פתוחים, כמו געש ושפיים. חלק מאיתנו מודאגים
שיזהו אותם. כל עוד עירום אינו נוהג מקובל חברתית, עלינו
לשמור על פרופיל נמוך. מה אם הדתיים יקימו מהומה?"
"זה לא שאנחנו לא רוצים שאנשים יידעו עלינו - אנחנו רוצים
להשאיר את המתנגדים והלא-רצויים בחוץ," מוסיף חיים,
אינטלקטואל בגיל העמידה שדיבורו מתון. "אני עדיין חדש
במפגשים האלה. יש כללים בלתי כתובים – מותר להביט, אסור
לנעוץ מבטים. זה בהחלט לא אתר הכרויות.
כמה סטודנטים שקועים במשחק ששבש. "בהתחלה היה איזה מחסום
פסיכולוגי," מודה ארז, 25. "אבל מהר מאד השארתי את זה
מאחורי. אותו מחסום פסיכולוגי מונע בעד נשים יחידות
להגיע."
"עירום כשלעצמו אינו אירוטי - רק הפנטזיות בראש שלך. נשים
לבושות חלקית יכולות להיות הרבה יותר סקסיות," מסביר ניר,
27.
"הילדים שלי רגילים לזה, אבל לא מגלים בזה עניין," אומרת
יושבת הראש ענבר, 46, חברותית, אם גרושה לשני מתבגרים
מצפון תל אביב - והמרואיינת היחידה המוכנה להזדהות. "בתי
לא מבינה בשביל מה קבוצה של אנשים זרים רוצה להיפגש ולפשוט
בגדים."
היא מציינת שאין שום כפייה ביחס לביגוד - או העדרו. "אתה
יכול לבוא בחליפת שלושה חלקים אם אתה רוצה. הרושם שלי הוא
שאנחנו שומרים על מרחק גופני גדול יותר זה מזה מאנשים
לבושים.
"מי שהחלו בפעילויות האלה בארץ היו אידיאולוגים. הם באו
מהתנועה הנטוריסטית שקמה בגרמניה בשנות השלושים כמחאה נגד
קודי לבוש שקיבעו את הסטטוס החברתי - שופט בגלימת שופט,
פועלים בצווארון כחול.
"הם היו חלק מהתנועה הרומנטית - פרושים נגד אורבניזציה,
בעד חזרה לטבע, שהיו גם אתלטיים."
עולה מהולנד, פנחס ברק המנוח, ייסד את הארגון הנטוריסטי
הרשמי הראשון בישראל בשנת 1999. אבל מאחר וישראלים הם
ישראלים, פוליטיקה פנימית הובילה עד מהרה לפילוג.
"היה הבדל בגישה," אומר אבי, מעשן הנרגילה. "לפנסיונרים
היתה גישה יותר שמרנית. בהדרגה הצטרפו יותר אנשים והאוירה
נעשתה יותר קלילה."
"הגענו למסקנה שבני אדם יותר חשובים מהאידיאולוגיה וניסינו
להקים קהילה הטרוגנית דינמית," מסבירה ענבר. "כעת יש סדר
גודל של 500 אנשים ברשימת התפוצה שלנו, עם גרעין קשה של
100 לערך ופחות תחלופה מאשר בעבר. יש אפילו קבוצה של עשרים
דתיים שמחכה לאירועים בימי חול.
לא שקל להצטרף למועדון העלית הזה. "מכלל 300 שפנו במשך
חודשיים בשנה שעברה התקבלו 72. נעשינו חברים קרובים,
ואנחנו רוצים להמשיך להנות. זה לא מועדון הכרויות, למיטב
ידיעתי רק חמישה זוגות הכירו עד כה במסגרת הפעילויות
שלנו."
"יש לנו דרכים משלנו לבקש אנשים לא לבוא יותר," מחייך
אפור-הזקן, ניצוץ שובב בעיניו.
|
